<h1>הרוקח סימן ק"ט</h1>
<h2>דף פג.</h2>
בפ' אחרון דיומא גבי בולמוס אם ההיתר מזומנין לה כאיסור נותנין לה ההיתר ואם לאו נותנין לה האיסור. ומעוברת שהריחה אין סכנתא מיד לכן מנסין לה הקל. ובפ' מפנין (דף קכ"ט) שאינו סכנה אלא יתובי דעתא אין צריך חילול גמור, וכן לעיסת כמון למילה כי כל מקום שאין בו סכנה נעשה בהיתר, כמו בפ' ב' דע"ז (כ"ח ע"ב) מעלין ביד אבל לא בסם, ובכתובות בפ' אעפ"י (ס' ע"א) גונח יונק חלב בשבת אפי' אין בו סכנתא כי אם החולי נמשך, וביבמות בפרק חרש (קי"ד ע"א) דלא שרינן בשבת אינו צער כל כך, דדמי (שבת צ"ד ע"ב) לציצין שפירשו רובן ומצערות מותר בידו להשירן אם לא פירשו אסור אפי' ביד. ובפ' ח' שרצים (ק"ט ע"א) מי שניגפו ידו או רגלו התירו ביין אבל לא בחומץ, אבל גב היד וגב הרגל אפילו בחומץ דמכה של חלל היא בפ' אין מעמידין (כ"ח ע"א) וכל מקום שניכרת הרפואה ואין בו סכנה אסור. בפ' תולין (ק"מ ע"א) אין שורין את החלתית בפושרין ואם אין ניכרת מותר. בפ' ח' שרצים (ק"ט ע"ב) כל האוכלין אוכל אדם לרפואה. ומפיס מורסא דשרי לר' שמעון בפ' ח' שרצים (ק"ז ע"ב) ובסנהדרין בפ' ואלו הן הנחנקין. ולקנח פי המכה שרינן בעירובין בפ' המוצא תפילין (ק"ב ע"ב) ולכחול העין שרינן במסכת ביצה בפרק יום טוב (כ"ב ע"א).
<h2>דף פד:</h2>
פיקוח נפש ביומא בפ' יה"כ פיקוח נפש דוחה את השבת אפילו גדולי ישראל הזריז הרי זה משובח. בתוספתא דשבת טבעה ספינתו ואינו יכול לעלות יורדין ומעלין אותו. נפל לבור עוקר חוליא תינוק שנכנס לבית שוברין דלתות הבית ואפילו הם של אבנים מכבין ומפסיקין ומדליקין. מי שנשכו נחש שוחטין לו תרנגולת וגוזזין לו כרשינין. מחממין חמין לחולה להשקותו ולרפאותו והזריז הרי זה משובח ואין אומר המתינו לו שמא יחיה. ירושלמי אין אומרים יעשו דברים הללו בקטנים ובגוים אלא בגדולי ישראל תני הזריז הרי זה משובח הנשאל הרי זה מגונה השואל הרי זה שופך דמים. בפ' בתרא דיומא (שם) אפילו כיון למלאכה ולהציל הרי זה משובח. במנחות בפ' רבי ישמעאל (ס"ד ע"א) משמע אם שמע מתחילה על טביעת תינוק ופירש מצודתו אפילו לדעת דגים והעלה תינוק ודגים כיון דדעתיה אתינוק מעיקרא פטור. אמר רבא חולה שאמדוהו לגרוגרת אחת ורצו י' בני אדם והביאו לו י' גרוגרות בין בבת אחת בין בזה אחר זה פטורין אמדוהו לב' גרוגרות ויש ג' בעוקץ אחד וב' בב' עוקצין לאייתינו מחד דקא ממעט בקציץ.
